הפרויקט שלי התחי מלבחור נושא. כל נושא שרציתי, בלי שום גבולות, דברים שאי אפשר - חופש בחירה מוחלט לתת מעצמי. יכלתי לעסוק בכל נושא אפשרי ולכן, בניגוד לנושא שבחרתי לעבודה העיונית, שהיה מאוד אקטואלי, עכשווי וחדשותי - על תפקידי התקשורת בזמן מלחמה, רציתי לבחור נושא אחר. מנותק יותר. לכן, החלטתי בחקר מערכת היחסים של האדם והטבע ולהביע אותה באמצעות תצלומים. רציתי בכל תמונה לתת צד וביטוי אחר לכוחו של הטבע מול האדם, למאכותיות של הטבע בעקבות האדם, לאיתנו הטבע שמסתררים גם בתור העיר.רציתי להראות שיש קשר בין החיים של האדם לבין הטבע שצומח, פורח ונובל לצידו. שהטבע כמו החיים שלנו גם משתנה, מתפתח, לפעמים טוב ורע. שזה חלק ממעגל החיים שלנו. שתמיד נרצה לחזור למקור, טבעיות ולאותנטיות - לטבע.
את הפרויקט הי הלי מאוד כיף לצלם. הרגשתי שאני צליחה לתת ביטוי לתחושות שלי ומצליחה להביע אותן בתוך התמונות והתצלומים. שאני מצליחה אחרי השנה וחצי האלו, לטייל בארץ, ליצור, לצלם, לחוות מקומות יפים, קרובים וליד העיר וגם כאלה שלא, שצריך לנסוע ולהשקיע בשבילם הרבה. הרגשתי שהתהליך שלי בפרויקט הזה היה לבוא ליום צילום ולהחליט מה אנ מרגישה ואיזה אופי אני נותנת לתמונה. אופי של פחד, של אימה ואפלוליות, של מנוחה וניתוק, של חופשיות והעצמה, של פריחה. הפרויקט שלי שילב מאוד יפה את האיזון בין התכנון לפרטי פרטי, לבימוי לניסוי ותהייה, לזרימה. היו ימי צילום שבאתי עם פריים מסורטט בראש, עם השראה ולבסוף יצא משהו אחר לגמרי. הרגשתי דשתוך כדי הפרויקט הצלחתי לפרוק מהרגשות שלי אל התמונות, אל העריכה. שהיו פעמים שזרמתי ביום צילום ונתתי לדברים להתבשל לפי מה שראיתי באותו הרגע. הרגשתי שהצלחתי לפתח שפה משלי, של רגש, של צבעוניות. מאו דהרגשתי ואהבתי את זה שהפרויקט שלי היה מאוד רגשי, צבעוני, דינאמי, כל תמונה סיפרה סיפור אחר ושונה.
בנוגע לטכניקה, הרגשתי שהצחתי להתמודד עם מגוון מגבלות תאורה טבעית שונות ושהצלחתי להתמודד איתן מתוך למידה וניסיון. שימוש ברפלקטורים, צילום במערות, בשעות שונות, ניסיון בתוך סטודיו. הרגשתי שהתמודדתי עם אתגרים בפן הזה ובמיוחד בפן הבימוי - של לחשוב על פריים מאפס. איפה, מתי, כמה ולמה. שזה משהו שלמדי והבנתי פשוט עם הזמן. איזה צבא אני מרגישה שחסר לי בסדרה, איזה נוף, איזה תחושה להביע והבאתי המון מהאני הפרטי שלי, הייתי משרבטת ציורים וסקיצות, שומעת מוזיקה להשראה ומביאה לידי ביטוי בתמונה תחושות ורגשות שהיו נוכחים ובולטים אצלי בחיים באותו הזמן או התקופה.
הפרויקט הזה שימש אצלי כסוג של תהליך של פורקן רגשות, של התמודדות עם מה שקורה מסביב אבל להביא אותו לתוך התמונות. לתוך ציור מציאותי. הרגשתי שאני מתעסקת באומנות, בהשראות. שאני נהנת וזה נותן לי נ'קודות חשיבה לכיוונים שונים ולעומקים שונים. שהטבע כמו הטבע הצליח לנתק אותי ממה שמסביב אבל במקביל גם לשלב אותו בפנים, וזה חלק מהיופי שהרגשתי ואני מרגישה שבא לידי ביטוי. המחזוריות הזו, צעגל החיים, שהכל שלוב אחד בתוך השני ואינו בלתי נפרד מהאחר.