פרזנטציה 9

הפרזנטציה האחרונה והתשיעית שלי צולמה לא במקום שנחשב טהור וטבעי, היא לא במפל, או בים, בעוד יער או צמחיה ירוקה, היא צולמה בשדה חיטה קצור, ליד באלות, שיאספו בשבועות. התמונה האחרונה שלי היא תיהיה מעין סגירת מעגל של הפרויקט שלי. הוא העביר ערכים של חזרה למקור, של טבע שאסור להרוס, של קיימות ואותנטיות, שהטבע משמש כאסקפיזם ובריחה מהמציאות והיה מאופיין בחקר של הטבע שלנו ליד הבית. רוב התמונות צולמו בטבע, אבל לא בטבע הכי רחוק, אלא כזה שנמצא בחורשה ליד הבית. זה היה חלק מהיופי. כי זה מה שניסיתי להעביר, משהו שבהתחלה נפס כאיזשהו קונטרסט בין הטבע הקסום לאורבניות האפורה, אבל הוא בעצם שילוב שלהם, אחד לצד השני. שהאדם כמו הטבע גם הוא משתנה, הוא פורח וצומח בתקופות, מואר וסוער בימים שונים, אבל גם הרוס ונבול. החיטה שצילמתי קצורה, מתארת מעגליות של האדם. שצומח ומתפתח. שהאדם תמיד חוזר למקום, חוזר לטבע, בכל עונה ובכל יום. ושבמקביל כלך, הטבע גם הוא ממשיך בשלו, לגדול, להשתלט, לנבול ולצמוח למרות כל מה שקורה מסביב. 

''וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִן
שֶׁהַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.''